זמן הוא המצאה אנושית, הוא חסר תמיד, לעיתים נמתח לאין סוף, לעיתים עובר כהרף עין, קראתי באיזה מקום שככל שאת מתבגרת נדמה שהוא עובר יותר מהר, אממה, מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו מתחילים למות. מורבידי משהו, אבל לגמרי תלוי בהשקפת עולם, כמו בחופשה את יכולה לבדוק כל הזמן כמה זמן כבר עבר או לחילופין לבדוק כל הזמן כמה זמן עוד נשאר לך. בגיל 50 אעפס זה מרגיש כאילו הרוב עבר מצד שני זה נותן לך אחלה בעיטה בתחת לקחת סיכונים, כי סעעמק מה כבר יכול לקרות…

מה עשיתי השנה?

עשיתי את איטליה, את קולדפליי בפריז, רקדתי בכמה מסיבות טבע עד אור הבוקר, חייתי בבית לבד לגמרי שבועיים, חגגתי יומולדת 50, התחלתי והפסקתי דיאטה 500 פעם. צחקתי מלא, בכיתי פעמיים, התאכזבתי והופתעתי לטובה, למדתי על עצמי כמה דברים חדשים, וויתרתי על כמה דברים שחשבתי שאני יודעת בוודאות, יצאתי למדבר, שתיתי יין עם חברים, פתחתי עסק ואני כותבת תוכן לאתרים, פייסבוק ועסקים, תכננתי את העתיד וכל הזמן ניסיתי להיות מודעת לכאן ולעכשיו. חלק מהזמן זה עבד, חלק פחות.

מה אעשה בשנה הבאה?

אנסה בכל כוחי לא לשפוט אנשים, לאהוב את מה שיש, לצאת יותר לטבע, לרקוד ולשתות יין, לא להתייחס לחיים כמובן מאליו (תלוי באיזה יום תתפסו אותי), אסלח לעצמי ולאחרים בקלות, אמשיך לעבוד מהבית ואמצא לקוחות מדהימים שרוצים שאכתוב להם ולעסקים שלהם, קמפיינים בפייסבוק בעיקר, אצא סוף סוף לאור עם ההרצאה שלי על "מינימליזם- מה אני רוצה באמת" , אמצא שם מוצלח יותר להרצאה שלי, ואגמור לכתוב ולעצב אותה, יהיה לי אוטובוס בית ואוכל לנדוד בעקבות השמש. אצחק מלא, אבכה קצת, אוהב הרבה, אבקר פחות, לא אתלונן מדי (אלא בפילאטיס) ואנסה להקשיב באמת, גם לאחרים, בעיקר לעצמי.

מה שלא עשיתי מת או אולי יקרה כשיתאים, מה שעוד אעשה יעשה אותי שמחה.

שנה טובה.