שבוע של ישיבה על התחת מול הלפטופ למעט שעתיים פילאטיס ואין ספור מאמרים באנגלית יכולים בהחלט לגרום לאחת, אני, עם הפרעת קשב למחשבות אובדניות.

אבל כשאין ברירה אין ברירה, המוח שלי בדרך כלל עובד על השלילי (זה הכל מהפרעת הקשב שלי נשבעת, והסמינריונית היא על זה אז וותרו לי סבבה?)

• למה את לא מסיימת שום דבר עד הסוף? (ולא האוכל בצלחת לא נחשב)
• למה הכל ברגע האחרון הא? (חוץ מהבריחות לטיולים, את זה את מתכננת שנה קדימה)
• למה את צריכה ארבע הפסקות בשעה לפחות? (חוץ ממרתון ה"מתים המהלכים" בו נרשם שיא של 16 פרקים בסופשבוע חורפי)

אל תשפטו… אל תשפטו…

אז הלכתי  על "כוחות על" הפעם, לחיזוק עצמי אלא מה, מצאתי חמישה:

• אני עובדת מעולה עם דד ליינים תלויים מעל הראש, נהיית זריזה, ממוקדת ובועטת, אז מה אם יש לי ארוע לבבי מינורי אחרי כל דד ליין, יוצא לא רע.
• אני אלופת הפתרונות! מוח אסוציאטיבי יש לי. כל בעיה יש לי מן זמזום כזה בראש שלאחריו צצים לי בצבעים מוארים פתרונות יצירתיים לבעיה.
• הלב שלי כמעט תמיד פתוח ואופטימי (גם כשהמוח לא) תקראו לזה קארמה או קוהרנטיות אבל אני באמת מאמינה שהעולם פועל לטובתי והכי חשוב, הורשתי את זה לבנים שלי!
• יש לי מילים של שיר לכל סיטואציה. זה כשרון נדיר זה! בכלל החיים שלי הם פסקול שמשעשע אותי ולפעמים את הסביבה.
• והכי כוח על שלי הוא היכולת לשלוף את החזייה בעודי לבושה, זה יקח חמש שניות גם אם אני בלבנים תרמיים וחרמונית.

אז אני מזכירה לעצמי שאני סופרגירל! יש לי לזה שיר, יש לי דד ליין, יהיה בסדר, הפתרון הוא להכנס בזה והעפתי את החזייה.

בתמונה אני היכן שהייתי מעדיפה להיות ועם ספר.