ויש גם את הימים האלה, ששום דבר לא הולך, התעוררת מוקדם מידי, הכנת קפה והצלחת לשפוך אותו על המפה, דרכת על פלח קלמנטינה שמשום מה מצא את עצמו על הרצפה ונרטבו לך הגרביים,אחת הכלבות השתינה בסלון, את כבר שבועיים אמורה להתיישב על הסמינריון ולא מצליחה להביא את עצמך באמת לגשת לתיקייה של המאמרים, כל הדברים שאת מתעסקת איתם כרגע בהמתנה ואין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי לקדם אותם, ובאופן כללי את מרגישה שהיקום נגדך וכושיליאמא שלו.

בימים כאלה, כל מה שאני רוצה לעשות זה לחזור למיטה, להתכסות בשמיכה מול הטלוויזיה וליילל על מר גורלי.

אז אחרי שאני מרחמת על עצמי קצת (הרבה) ואחרי שאני עושה עוד קפה שלא נשפך, אני מעמידה סיר מרק על האש, זריז כזה של עדשים כתומות ודלעת, כי ריח של אוכל מתבשל עושה לי שמח, מחליפה גרביים, ושמה לי מוזיקה, עכשיו! לקסם הבא אזדקק למודעות עצמית נמוכה, יכולת תנועה סבירה ומראה.

בדרך כלל יש לי טעם מצויין במוזיקה, רשמתם את זה? אבל בשביל השלב הבא ביציאה מהבאסה נזדקק לטראש של הטראש, אז יוטיוב ובריטני ספירס, ביונסה, ושייק איט בייבי! מי שיכנס עכשיו הביתה סביר להניח שיזמין לי אמבולנס כי אני חווה ארוע מוחי חמור או יפול על הרצפה מצחוק מהטוורקינג והתעופה העצמית שלי.

אבל זה הדבר היחיד (חוץ מסקס) שמעלה לי חיוך על הפנים.

או כמאמר הקלישאה, תרקדי כאילו אף אחד לא רואה אותך? אבל תדאגי שאף אחד לא יראה אותך, באמת! מראות קשים.