כשהייתי צעירה (אני לא מאמינה שאני כותבת את המשפט הזה והאם פה זה המשרד לאזרחים וותיקים?) מגיל 14 ועד גיל 40 בערך כל הזמן הרגשתי שמנה. מה שהיה שטות גמורה כי היום למשל הייתי לוקחת את המשקל הזה בשנייה חזרה ולו רק ולא רק בגלל הבריאות.

כל הזמן פגומה, אם תרדי עוד קצת לא יהיה לך הקפל הזה בבטן, עוד קצת ספורט והתחת שלי יהיה מושלם.עם הזמן והתבלות הגוף את מבינה כמה דברים על החיים:

1.  את לא שמנה! את בסדר גמור, זו התקשורת והעולם התאגידי שמוכרים לך משהו שאיננו, נו, באמת, תרימי רגע את העיניים, כמה נשים סביבך נראות כמו דוגמניות? אפילו הדוגמניות לא נראות כמו הדוגמניות. ומה נשים מוכנות לעשות לעצמן כדי להתקרב לאיזה אידאל פיזי הזוי שאין לו שום קשר למציאות.
2. סקסאפיל של אישה תלוי רק בבטחון העצמי שלה ובדרך שבה היא נושאת את עצמה. כמה נשים את מכירה שלא קרובות לאידיאל התקשורתי וזוכות לתשואות ומבטי קנאה בכל מקום אליו הן נכנסות?
3. בכל מקרה כשאת מגיעה למיטה עם מישהו מה שחשוב הוא כמה את שמחה בגופך ומוכנה להפיק ממנו תענוג, לא רלוונטי איך את נראית, רלוונטי איך את מרגישה.
4. כל נסיון למכור לך משהו מסתכם בזה שאת כנראה פגומה, שיער פגום, קרם לקמטים פגום, ניתוחים והזרקות פגום! תחושת הפגומה היא זו המפרנסת את עולם הצריכה.
5. תסתכלי במראה ותראי כוכבת קולנוע, תחמיאי לעצמך בבוקר ואל תקני את החרטא שמנסים למכור לך, את מהממת ולא צריכה לכסות ולהעלים כלום. ותעשי סקס! זה מחמיא.