זוגיות ארוכת שנים וחברים יקרים אני מדברת על עשרים שנים לפחות, אם אפשר אחרי שהילדים גדלו. למה? ככה! כי כל זמן שיש ילדים בבית אתם בעיקר מנהלים מערכת משומנת פחות או יותר שמנסה לשמור שהכל יעבוד והמטרה המשותפת "ילדים נורמלים" היא העיקרית בחיים. מי אוסף מי מחזיר, מי מקלח מי מאכיל, מי עושה את שיחת ה"לימודים חשובים מאוד" ומי את שיחת "אוננות זה נורמלי." מי עושה כביסה, מבשל, מכניס מדיח, מוציא מדיח, מנקה, מטפל בטכנאים, דואג לביטוח, טסט לאוטו, חיסונים לכלבות, קניות ויש מצב שאני ממשיכה את הרשימה הזו ומגיעה עד לשבוע הבא. ככל שהילדים גדלים המטלות הופכות להיות קלות … להמשיך לקרוא זוגיות ארוכת שנים אושר גדול ו/ או תיבת פנדורה

איך אמר לי חבר טוב, בני אדם הם מכונות פשוטות בסך הכל, אנחנו רק נראים מורכבים ומסובכים אבל בפועל לכל אחד מאיתנו יש שני כפתורים שמפעילים אותנו. אחד חיובי שמפעיל את כפתורי העונג, שמחה, קבלה ואהבה, ואחד שלילי, שמפעיל את הכעס, אכזבה, עצב, תסכול ושנאה. הבעיה העיקרית היא שבמערכות יחסים אפליקציית ההפעלה של רובנו נמצאת בידיים של אנשים אחרים, תמיד הם יהיו האנשים שאכפת לנו מהם, כמעט תמיד הם יודעים על מה ללחוץ כדי להפעיל אותנו והכי חשוב הם אלה שקובעים את העוצמה וכמה זמן לוחצים על הכפתור… עונג וגם כאב קשה לשאת לאורך זמן. ככה זה במערכות יחסים, היית … להמשיך לקרוא ללמוד מה מפעיל אותך ו/או השנקל שלי ליום האהבה

אני מהמדבר אני, אשה בת רבע לחמישים, ילדים גדולים, שיחיה סבבה, הרבה חופש פעולה ותנועה, סידרתי לעצמי עשרה ימים רצופים במדינת תל אביב. קצת חופש ביפו עם ניצול מקסימלי של ההצע המקומי וקיבולת הקיבה שלנו, ומיד אחר כך התנדבתי לבייביסיטינג של שלושה עמלקים חמודים ומנומסים שאני אוהבת במיוחד, אחרי שאחותי שתחייה הכינה לי נייר עמדה של חמישה עמודים שמפרט כל יום, כל ילד, ביגוד, חוגים, שעות יציאה וחזרה, העדפות לארוחת בוקר, עשר, צהריים וערב, טלפונים חשובים, כרטיסי קופת חולים, תקציב לפיצות, קופסאות אוכל לכל השבוע במקרר, הוראות מקלחת, הוראות שינה, הוראות התנהגות והוראות כלליות לא לאבד אותם בשום מקום היא … להמשיך לקרוא נשים כח הנינג'ה ו/ או פרפקציוניזם טפו!

זותי, קיבלתי אותה במתנה בנסיבות שגם היא וגם אני היינו מוותרות עליהן בששון. אמא שלה היתה גיסתי, יותר אחותי, אבל באופן רשמי גיסתי, כשאומרים שאת מתחתנת עם המשפחה שלו רוב הזמן, עם רוב המשפחה את בוחרת את רמת האינטראקציה, אותה בחרתי לאחותי, היא היתה זו שסמכתי עליה עם הילדים שלי, שבכיתי לה כשפחדתי, זו שצעקתי ויצאתי מדעתי אצלה כשאח שלה זה שהתחתנתי איתו הוציא אותי מדעתי, היא היתה תמיד בעדי, כעשר שנים של סרטן שניצח בסוף והשאיר חור ענק בלב שלי ובור ענק וכואב בחסרונה במשפחה, היא היתה זו שהכריחה את כולם להתנהג יפה, להפגש, זו שתמכה ונזפה וחיברה את … להמשיך לקרוא לפעמים הדבר הטוב ביותר שקורה לך זה לחטוף כאפה ו/או לא מצחיק

שבוע של ישיבה על התחת מול הלפטופ למעט שעתיים פילאטיס ואין ספור מאמרים באנגלית יכולים בהחלט לגרום לאחת, אני, עם הפרעת קשב למחשבות אובדניות. אבל כשאין ברירה אין ברירה, המוח שלי בדרך כלל עובד על השלילי (זה הכל מהפרעת הקשב שלי נשבעת, והסמינריונית היא על זה אז וותרו לי סבבה?) למה את לא מסיימת שום דבר עד הסוף? (ולא האוכל בצלחת לא נחשב) למה הכל ברגע האחרון הא? (חוץ מהבריחות לטיולים, את זה את מתכננת שנה קדימה) למה את צריכה ארבע הפסקות בשעה לפחות? (חוץ ממרתון ה"מתים המהלכים" בו נרשם שיא של 16 פרקים בסופשבוע חורפי) אל תשפטו… אל תשפטו… … להמשיך לקרוא מה שלא הורג אותך יגרום לך לרצות למות עצמונית ו/או כוח העל שלי

אחרי שגירשתי את 2016 בבושת פנים והודעתי לה באופן רשמי שתעביר מסר ל 2017 שיש לי ציפיות! אני מתפנה להקדמת התרופה למכה. אוספת את כל החרדות והתהיות ובונה לעצמי שנה שבה לפחות אחת לחודש אעשה משהו בשביל הנשמה שלי. הרשימה בטח עוד תתכוונן ובטח עוד אשנה את דעתי אבל התחייבות זו התחייבות ומי שרוצה יכול/ה להצטרף אלי כי זה מה שהולך לקרות בשנה הקרובה: ינואר – יום צילום באגמון החולה (בוצע) בתמונה אני בוררת תמונות. פברואר – ללמוד עשרה משפטים באיטלקית מדוברת , רק שניים מהם קללות! שיעזרו לי להזמין אוכל ויין באיטליה במאי. מרץ – רוק פתאל באילת כי … להמשיך לקרוא 2017 באמא שלך תהיי טובה אלי ו/או 12 דברים לשנת היובל הפרטית שלי

ויש גם את הימים האלה, ששום דבר לא הולך, התעוררת מוקדם מידי, הכנת קפה והצלחת לשפוך אותו על המפה, דרכת על פלח קלמנטינה שמשום מה מצא את עצמו על הרצפה ונרטבו לך הגרביים,אחת הכלבות השתינה בסלון, את כבר שבועיים אמורה להתיישב על הסמינריון ולא מצליחה להביא את עצמך באמת לגשת לתיקייה של המאמרים, כל הדברים שאת מתעסקת איתם כרגע בהמתנה ואין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי לקדם אותם, ובאופן כללי את מרגישה שהיקום נגדך וכושיליאמא שלו. בימים כאלה, כל מה שאני רוצה לעשות זה לחזור למיטה, להתכסות בשמיכה מול הטלוויזיה וליילל על מר גורלי. אז אחרי שאני מרחמת על … להמשיך לקרוא לבעוט בבלוז ו/או תרקדי קצת, מה אכפת לך

כשהייתי צעירה (אני לא מאמינה שאני כותבת את המשפט הזה והאם פה זה המשרד לאזרחים וותיקים?) מגיל 14 ועד גיל 40 בערך כל הזמן הרגשתי שמנה. מה שהיה שטות גמורה כי היום למשל הייתי לוקחת את המשקל הזה בשנייה חזרה ולו רק ולא רק בגלל הבריאות. כל הזמן פגומה, אם תרדי עוד קצת לא יהיה לך הקפל הזה בבטן, עוד קצת ספורט והתחת שלי יהיה מושלם.עם הזמן והתבלות הגוף את מבינה כמה דברים על החיים:  את לא שמנה! את בסדר גמור, זו התקשורת והעולם התאגידי שמוכרים לך משהו שאיננו, נו, באמת, תרימי רגע את העיניים, כמה נשים סביבך נראות כמו … להמשיך לקרוא הקשר בין מה שאת רואה במראה למציאות ו/או מי זותי?

הכל יחסי, איינשטיין אמר את זה קודם אבל הוא בטח התכוון למשהו מדעי לגמרי שאני לא מבינה, אני מתעסקת בזה כבר שבועיים. לא יודעת מה אתכם אבל אני חיה עם עוד אנשים, גם בסביבה החיצונית וגם בתוך הראש שלי. כל מחשבה שבודקת אופציה להפוך לפעולה עוברת מסננת. המסננת הראשונה היא אם זה טוב לי. המסננת השנייה היא האם זה טוב ליקרים לי? ואם לא כמה הפגיעה בהם תהיה חמורה? והיכן לכל הרוחות עובר הגבול בין מה שטוב לי למה שיפגע ביקרים לי? בסוף כולנו נמות. לפני זה בטח נבלה כמה שנים מסטולים באיזה דיור מוגן שבו אם יהיה לנו מזל … להמשיך לקרוא מה נזכור בבית אבות ו/או לסיים ב"בום"

בואו ונגיד את האמת, אני מציצנית, ומה אתם מחייכים? גם אתם. הרשתות הו הרשתות שפותחות לנו חרך הצצה לתוך חיים של אנשים אחרים,  ואם אנחנו מחרישים הם אפילו לא יודעים שהיינו שם. לא מאוזן, בטח לא מאוזן אבל אם היה מאוזן זה היה החיים עצמם לא? השבוע בישלתי דלקת אוזניים, כזותי שמציקה, לא עד ללכת לרופא או אנטיביוטיקה אבל מספיק כדי לשלוח את שיחיה לפארם להביא טיפות אוזניים, מספיק כדי לקום בבוקר להסתכל על עצמי במראה עם הגולגול עוזרת על הראש, טרנינג מהוה מוכתם ופרצוף של מישהי שלא ישנה בלילה ולא נעים לה. ואז הסתכלתי על החיים שלי, (ברשת, מה … להמשיך לקרוא מציצנים ו/או תמונה אמיתית אחת ביום