זה לא סתם שלא הייתי פה מלא זמן, זה כי אני לומדת, ממקדת את הזמן שלי ואת תשומת הלב בלמידה עלי, מה אני רוצה, לאן אני הולכת ומה מפריע לי להתקדם. איזה סיפורים קניתי כל חיי בלי להיות מודעת להשפעתם על המרחב האישי שלי. מה אני רוצה? כשהתפטרתי מהעבודה לפני עשרה חודשים חשבתי שיקח לי גג שלושה חודשים לאתר את עצמי. אחרי עשר שנים של עבודה מאומצת בחוסר וודאות וסטרס. עשרה חודשים אחרי וכמות נכבדה של הצעות עבודה יש לי תחושה שעבדו עלי, שנים של להתעורר בלחץ מהשעון המעורר לאחר שינה טרופה, ריצה לעבודה, עבודה של 8-12 שעות ביממה לפי … להמשיך לקרוא פחות זה יותר ו/או בית, הוא רק ערימת דברים עם מכסה

הכל התחיל מאיזו כתבה שקפצה לי  בקבוצת נשים פמיניסטית בפייסבוק, לא זוכרת בדיוק מה שמה רק זוכרת שזה גרם לי להקליק עליה, באופן עמוק נשאלו גברים על תחושתן של נשים בעת אורגזמה. ובכן, לא כל כך מעניין מה גברים חושבים עליה כל זמן שהיא מתרחשת, אבל הדבר ששמתי לב אליו היה שכל הגברים שנשאלו את השאלה היו מתחת לגיל 30, מה אני חושבת על גברים צעירים זה עניין לפוסט אחר, גם לגבי אורגזמה נשית שהיא לדעתי באחריותה הבלעדית של האישה אכתוב בטח בפעם אחרת אבל יאמר לזכות הכתבה שהיא גרמה לי לשאול את עצמי מה גברים חושבים שהם יודעים על … להמשיך לקרוא השאלה הקדומה ביקום ו/או גברים ונשים אין לנו מושג

יושבות שלוש נשים, קשורות אנחנו, גדלנו באותו תרמיל אפונים, סוג של הסטוריה משותפת שאת לא מוצאת אצל חברים שלא גדלו איתך. הן היו ביחד מההתחלה בבית הספר היסודי, אני הצטרפתי רק בתיכון, עברנו ביחד הכל, ההתאהבויות הראשונות, הנשיקות, המחזור, המורים, הבנים, כתבנו שירים, החלפנו דעות, כעסנו, היינו ברוגז, השלמנו, כל אחת מאיתנו בחרה דרך. לפעמים אנחנו הובלנו לפעמים הדרך הובילה אותנו, חלקנו חלומות ותוכניות לעתיד עוד כשהכל היה עמום וחשבנו שהכל אפשרי ממש קצת לפני שהחיים קרו. והנה אנחנו פה, שלושים וקצת שנים אחרי, אחת עזבה מיד אחרי הצבא ועפה לאמריקה ומאז היא שם עושה חיל, אחת אשת תקשורת בדמה … להמשיך לקרוא בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון ו/או לא רע בכלל

ככל שאני מתבגרת אני צריכה פחות, מהכל. זה התחיל מזה ששיפצנו קצת את הסלון ולא הייתי מסוגלת להחזיר את התמונות לקירות, אז הקירות ריקים ולבנים, זה המשיך בלהעיף את העבודה שלי כי זה הפסיק להתאים, ריהוט מיותר, בגדים, פחות בגדים עושים לי לראות את אלה שאני אוהבת, פחות תחתונים אז אני לובשת רק את היפים, פחות ספרים (זה היה הכי קשה למיין) השארתי רק את אלה שגורמים לי לשמחה גדולה בחיי ועוד כמה שאני ממש רוצה לקרוא. פחות סירים, מי צריך לכל הרוחות 30 סירים? פחות כלים במטבח בכלל ואם אפשר שחוץ מהקומקום ומכונת הקפה אהובתי לא יהיה על השייש … להמשיך לקרוא התשליך הפרטי שלי ו/או מינימליזם

מפה לשם אני כבר בת חמישים ושבוע לא ברור איך זה קרה אבל השמיים לא התמוטטו, היקום לא התפוצץ וגם אין לי מפרצת במוח או התקף לב. (התקף חרדה כן, אבל זה כי באמת לא יכולתי לנשום בגלל התקף אלרגיה לא כי אני בת חמישים) אחרי שנדמו כל הרעשים שעשיתי והאלכוהול התנדף לי מהדם, אחרי שכולם נסעו הביתה ואני שוב לבד סוף סוף.  שזה מה שאני צריכה כדי לחשוב (וגם בית מסודר וכיור ריק כי אחרת אני לא מצליחה לסדר את המחשבות.)  אני יושבת לי בסלון, רוח נעימה בוילון, ציפורים מצייצות ורעש מכונת הכביסה סוחטת אני פנויה להסתכל מסביב בסיפוק … להמשיך לקרוא 10 עצות שהייתי נותנת לעצמי הצעירה ו/או אם תקרבי את גיל 50 לאוזן תוכלי לשמוע את הים.

תאור המצב הוא כזה שהתחתנתי עם גבר (יש לומר גבר גבר!) ונתתי חיים לעוד שניים כאלה בהפרש של חמש וחצי שנים. החג הזה, עבדות לחירות וזה, כולם ביחד איתי בבית. היום, במדבר ובנסיעה הביתה האירה לי נורה גדולה ועגולה של קומיקס מעל הראש. תובנות חביבי, זה לאנשים שיש להם על מה להסתכל אחורה. אז בהתחלה זה קורה ממש לאט, את מתחתנת עם אחד, דווקא סבבה, מחובר לכל הצרכים הנשיים שלך, אתם מחנכים אחד את השני לתוך סטטוס קוו ברור באופן זריז ועם כאב מינימלי. אממה, אז את יולדת עוד שניים מאותו סוג, ומה שנהיה זה שהאיזון הטבעי מופר! בכיבוש זוחל … להמשיך לקרוא חיי כמיעוט נשי ו/או הכנופייה הגברית שלי

יש אנשים שכדי לסדר את המחשבות רצים, יש את אלה שצריכים לדבר עם חבר, יש את אלה שיוצאים למדבר, יש את אלה שצריכים להתמסטל. אני? אם אני לא יכולה לעשות את זה על החוף בתאילנד/ ויאטנם / הודו אני נכנסת למטבח. התובנות הכי גדולות של החיים שלי עוברות לי דרך הידיים, משהו בקיצוץ, חיתוך, קילוף וערבוב בעבודה סיזיפית שחוזרת על עצמה, כמו מנטרה של הגוף משחרר לי משהו בתוך הראש והלב. שטיפה, בחישה, התפחה טיפול והזנת האהובים עלי גורם לי לשחרר את כל מה שאצור ועצור לי בנשמה. לבכות לתוך לביבות הירקות, להתעצב לתוך פשטידת קישואים, להבין מה נכון ומה … להמשיך לקרוא מעבדות לחירות ו/או מבשלת את דרכי החוצה

התבגרות היא משהו שהגוף מבין כמעט מיד ומסתגל בקלות, לעומת הראש והלב שנתקעים בזה שאתם בני עשרים ומשהו ומסרבים לראות את המציאות כפי שהיא. הרמנו את עצמנו וכמו בכל שנה נסענו לחגוג יום נישואין בפסטיבל רוק באילת, רוקנ'רול זה לא עניין של גיל! זה עניין של אהבה , אז אנחנו מדחיקים ועולים על האוטו לאילת. כמה מילים על פעם: מגיל 14 בערך זה היה הקטע שלי, מוזיקה, פסקול החיים שלי כלל תקליטי ויניל על פטיפון, תקליטים שלמים, או מקסימום קסטות באוטו של אבא ואחרי זה עם שיחיה באוטו שלי, בבית הראשון שלנו, שהיו בו שני מזרונים על הרצפה בסלון פטיפון, … להמשיך לקרוא רוקנ'רול בייבי ו/או לקח לנו רק יומיים להתאושש

איך שאני לא מסתכלת על זה החיים עשויים מרגעים קטנים, גם כשאנחנו מתייחסים לעניינים גדולים כמו אהבה והגשמה עצמית, קריירה והצלחה בחיים אצלי הכל פרוט לפרוטות קטנות קטנות, מה פרוטות? פרוטונים… זה כל כך קטן שלפעמים קשה להתרומם מעל זה ולראות את התמונה הכוללת. הדברים שעושים אותנו שמחים הם לא הצלחה בחיים או אהבה הדברים שעושים אותנו שמחים בחיים הם לרקוד, להתחבק קרוב, לראות את עולם הקרח 2 כשהמכיניסט בן הכמעט 19 מעוך עלייך כמו בגיל שלוש, לקבל הקלטת בוקר טוב מהמוצ'ילר בפושקר, ולהבין שעשיתם משהו ממש טוב ביחד אם יצאו לכם כאלה גברים מעולים. לקום בבוקר ולהחליט שלא בא … להמשיך לקרוא 31 שנים של ביחד ו/או הקטנות של החיים

אחת כזו שיודעת עליך יותר ממה שאת יודעת על עצמך אחת שמזהה בשניה את מצב הרוח שלך למה את במצב הרוח הזה ויכולה לשקף לך אותו בלי שתנשכי לה את הראש. אחת שלא אכפת לה אם את נושכת לה את הראש כי היא יודעת שזה נקודתי והיא יכולה לנשוך את שלך באותה מידה. זו שמכירה את כל האנשים שאת מכירה ויודעת בדיוק מה את חושבת על כל אחד מהם גם אם זה לא מאוד מחמיא לך. היא בוודאות תגיד לך כשהגיע הזמן לצבוע את השיער, להתפטר, להסתפר, לעשות לק, לקבל את המצב, לעזוב ולהעיף את החולצה שאת לובשת. זו שתצדיק … להמשיך לקרוא הדבר שלא תוותרי עליו בחיים ו/או כל אישה צריכה אישה