זה לא סתם שלא הייתי פה מלא זמן, זה כי אני לומדת, ממקדת את הזמן שלי ואת תשומת הלב בלמידה עלי, מה אני רוצה, לאן אני הולכת ומה מפריע לי להתקדם. איזה סיפורים קניתי כל חיי בלי להיות מודעת להשפעתם על המרחב האישי שלי.

מה אני רוצה? כשהתפטרתי מהעבודה לפני עשרה חודשים חשבתי שיקח לי גג שלושה חודשים לאתר את עצמי. אחרי עשר שנים של עבודה מאומצת בחוסר וודאות וסטרס. עשרה חודשים אחרי וכמות נכבדה של הצעות עבודה יש לי תחושה שעבדו עלי, שנים של להתעורר בלחץ מהשעון המעורר לאחר שינה טרופה, ריצה לעבודה, עבודה של 8-12 שעות ביממה לפי הצורך של המעביד, כשכל הזמן הזה הבית  שלי זה שאני עובדת כל כך קשה לממן את האחזקה שלו עומד ריק ומחכה לי, שילמתי לאורך השנים המון כסף לאנשים אחרים שינקו בשבילי, ישמרו לי על הילדים, בגדים לעבודה, רכב להגיע ממקום למקום, וכשהגעתי בערב סוף סוף הביתה כל מה שיכולתי לעשות זה להתעפץ מול הטלוויזיה, לאכול סנדוויץ' ולהתלונן על העבודה ועל כמה אני עייפה.

כל הזמן מחשבת איך אני בורחת, נוסעת לחו"ל פעם בשנה למקום שבו חודש אפשר להסתובב עם תיק קטן עם בגדים, לסופי השבוע שבהם אוכל לבלות עם חברים ומשפחה, לבשל קצת באהבה, לשמוע מוזיקה לשתות כוסית ולקרוא איזה ספר, סחרחרה של עבודה, הוצאות, הכרח לממן את כל זה בלי חופש אמיתי ופיצוי על ידי קניות של דברים שאני לא צריכה שגרמו לעוד הוצאות והכרח לעבוד כדי לממן, טוב הבנתם את הרעיון.

אז עצרתי רגע, טוב לא רגע, עשרה חודשים, עצרתי את כל הקניות, לפני הוצאת שקל מהכיס אני שואלת את עצמי "זה משמח אותך הדבר הזה שאת רוצה לקנות? זה מתלבש לך על הערכים ועל העקרונות בחייך? "

כסף הוא אנרגיית חיים, הוא תגמול חומרי על עבודה, אבל מה ההרגשה שלי כשאני קמה לעבודה, איך העבודה משקפת את הערכים שלי? אם כל צרכיכם היו מסופקים, מחייה, מזון, בית, בריאות, ביגוד, מה הייתם עושים ביום שלכם? מה אני הייתי עושה ביום שלי? עוד לא החלטתי. מה יתן לי תחושה של סיפוק, הגשמה והנאה? ג'ו דומינגז וויקי רובין השוו את הכסף לאנרגיית חיים, אנחנו נותנים את אנרגיית החיים שלנו בתמורה לכסף. אנרגיית חיים לא חוזרת, הזמן קצוב והוא משאב יקר.

והדברים הו הדברים, אנחנו קונים אותם ומתחילים לעבוד אצלם, להזיז ממקום למקום, לדאוג שיפעלו, מנקים מאבק, הפער בין מה שאנחנו צריכים לבין מה שאנחנו רוצים כל כך גדול שהצבירה מתחילה להעיק ולהכביד על הנשימה.

כמה צעדים שעשיתי כדי להתחיל לנשום יותר טוב

1. חפצים מוצבים ונמצאים בכל משטח פנוי, הם מתרבים ודורשים עבודה, כשצריך משהו בדרך כלל מרוב חפצים צריך לחפש אותו וכשלא מוצאים לקנות חדש. קודם כל תפסיקו לקנות, תתחילו בקטן מגירה אחת, חפץ חפץ, אני באמת צריכה את זה? כמה אושר זה גורם לי בחיים, אם זה לא משמח אותי זה גורם לי לעומס רגשי אז זה עף. (לזבל או למסירה, לא להכניס למחסן)
2. ערימת החפצים משפיעה על מצב הרוח שלכם, והם עולים כסף שוב ושוב, במרחב שהם תופסים, בביטוח ובאחזקה שלהם כסף וזמן שמושקע בחפצים דוממים, השתגענו? כמויות גדולות של דברים מדכדכים אותנו. תעיפו את מה שלא רלוונטי תראו כמה אוויר זה נותן.
3. לחפצים יש ערך רק אם אתם משתמשים בהם אם לא השתמשתם במשהו שנה תעיפו אותו, זה הופך למשקל חסר ערך, מי רוצה להיות מוקף בחפצים חסרי ערך?
4. דברים לא יביאו לכם אושר!!! להיות מאושרים זה עניין פנימי, אתם אחראים על האושר שלכם, להיות מאושרים באמת זה לבלות עם האנשים שאתם אוהבים, לעשות את הדברים שאתם אוהבים, כמה שצריך פחות, ככה נשאר מקום ליותר.
5. אל תסתכלו בפרסומות, אם כבר בא לכם לקנות משהו תקנו אחד מאיכות טובה ולא עשר מאיכות נמוכה, כשיהיו לכם פחות דברים הכל יהיה מאורגן יותר לא תצטרכו לצעוק על כולם להחזיר דברים למקום הכל יהיה יותר רגוע, כל חפץ שעולה בכם רצון לרכוש תשאלו זה שווה את אנרגיית החיים שלי? כמה אנרגייה זה יגזול ממני לטפל בזה? להזיז, לנקות לטפל, האם הוא יהפוך לעול? תתחילו בקטן , במגירה אחת, במדף אחד, אולי בחדר אחד בסופשבוע אחד, ותשמחו.

העפתי 2/3 מהחפצים בבית ואני מתעופפת ממקום למקום בשמחה, יש לי כל מה שאני צריכה, לא רוצה יותר, מעדיפה חוויות וחברים על דברים.