יש אנשים שכדי לסדר את המחשבות רצים, יש את אלה שצריכים לדבר עם חבר, יש את אלה שיוצאים למדבר, יש את אלה שצריכים להתמסטל. אני? אם אני לא יכולה לעשות את זה על החוף בתאילנד/ ויאטנם / הודו אני נכנסת למטבח.

התובנות הכי גדולות של החיים שלי עוברות לי דרך הידיים, משהו בקיצוץ, חיתוך, קילוף וערבוב בעבודה סיזיפית שחוזרת על עצמה, כמו מנטרה של הגוף משחרר לי משהו בתוך הראש והלב.

שטיפה, בחישה, התפחה טיפול והזנת האהובים עלי גורם לי לשחרר את כל מה שאצור ועצור לי בנשמה.

לבכות לתוך לביבות הירקות, להתעצב לתוך פשטידת קישואים, להבין מה נכון ומה לא נכון לי עכשיו בגראטן, מערכות היחסים שלי לאן בערימת ירוקים עם לימון ושקדים, קריירה ועוגת גזר ואגוזי מלך בחושה (ואני אופה איום ונורא).

אז מצד אחד אני לא מוטרדת הרבה אז לא תמיד יש פה מה לאכול

מצד שני כשאני מוטרדת הם נאלצים לאכול ולהגיד לי על כל דבר שבישלתי בנפרד איזו מנה מופלאה זו גם אם זה משהו בלתי אכיל לחלוטין כי אני רגישה.

אז היום מהבוקר אחרי הקפה הראש שלי עובד בלי הפסקה, התובנה היחידה שיש לי כרגע היא שאתה לוקח את האדם שאתה לכל מקום שאליו אתה הולך, אף אחד לא עושה לך שום דבר, אתה אחראי לאושר של עצמך, לא טוב לך תגיד מה עושה לך טוב, קודם כל לעצמך ואחר כך לאחרים אחר כך זה כבר יקרה לבד כי הכרזת על זה בקול רם ויצרת לך מקום ומציאות חדשים. תגיד מה אתה רוצה ומה אתה צריך, פנה זמן לאנשים שאתה אוהב, הזמן שלך הוא המשאב היחיד שאי אפשר לקנות, לטוב ולרע אתה בוחר אז תהיה אמיץ, תבחר לצאת לחופשי מתוך עצמך.

וגם לביבות ירקות, גראטן תפוחי אדמה, פשטידת קישואים ושתי עוגות גזר עם אגוזי מלך.

עכשיו אני מקווה שאשאר מוטרדת עוד קצת עד החג או שלא יהיה פה מה לאכול.