זותי, קיבלתי אותה במתנה בנסיבות שגם היא וגם אני היינו מוותרות עליהן בששון.

אמא שלה היתה גיסתי, יותר אחותי, אבל באופן רשמי גיסתי, כשאומרים שאת מתחתנת עם המשפחה שלו רוב הזמן, עם רוב המשפחה את בוחרת את רמת האינטראקציה, אותה בחרתי לאחותי, היא היתה זו שסמכתי עליה עם הילדים שלי, שבכיתי לה כשפחדתי, זו שצעקתי ויצאתי מדעתי אצלה כשאח שלה זה שהתחתנתי איתו הוציא אותי מדעתי, היא היתה תמיד בעדי, כעשר שנים של סרטן שניצח בסוף והשאיר חור ענק בלב שלי ובור ענק וכואב בחסרונה במשפחה, היא היתה זו שהכריחה את כולם להתנהג יפה, להפגש, זו שתמכה ונזפה וחיברה את כולם גם כשעשתה את זה בתחבולות, עד היום כשאני לא מתנהגת יפה אני חושבת לעצמי מה היא היתה אומרת. כבר כמעט חמש שנים שהיא איננה, במעמד הזה שבו קבעה את הדרך בה תפרד מאיתנו היא העבירה אלי את זותי, גם את שתי האחיות הגדולות שלה, אבל בעיקר את המהממת הזו.

אז יש לי אולי רק בנים מהבטן אבל יש לי עוד שלוש בנות מבחירה, שאני אוהבת עד עמקי נשמתי כאילו ממני יצאו.

זותי הקטנה עדיין בתחילת חייה, אני לומדת ממנה המון כל הזמן והיא מושלמת ופגומה בדיוק כמוני, אני יודעת שעוד נכונו לה חיים גדולים, מלאים אהבה ומדהימים שאהיה חלק מהם, מבחירה. מאהבה.