בעצם לשנינו יש, אני נילי, בת כמעט 50, נשואה לשיחיה כבר 30 שנה (תעשו חשבון לבד, התחתנתי בעריסה) אמא לשניים, אחד מוצ'ילר בן 23 בהודו, השני מכיניסט בן 18 במכינת מנהיגות חברתית בצפון (עץ תפוחים לא עושה מנגו אף פעם), חיה בערד 24 שנים, וכל השנים מקימה ומנהלת פרוייקטים חברתיים, עם מלא חלומות, רובם קולקטיביים ונסיונות לשפר את הסביבה שלי ואת העולם, ועכשיו התפטרתי! ויש לנו חלום, לרדת מהרכבת, למצוא את הנתיב שבו נוכל לצאת ל"פנסיה" ממש מוקדמת ולחיות את החיים בלי לצאת לעבוד למחייתנו. איך עושים את זה? השד יודע, זה מה שאני מנסה לברר, החלטנו לעבור לגור בבית נייד, יותר נכון באוטובוס שנקנה, נשפץ ונתאים לצרכים שלנו, להוריד את עלויות המחייה לרמה שתאפשר לנו חיים ועיסוק בכל מה שאנחנו אוהבים, נסיעות, טבע, ספרים ומוזיקה. יש דד ליין, עוד כמעט ארבע שנים עד שהמכיניסט יצא לחיים עצמאיים אחרי השירות הצבאי, זה הזמן לתכנן ולבצע, אההה ולתעד את המסע.

מוזמנים לבוא איתי, אולי נלמד משהו ביחד.